בנימין לואיס סלומון

נולד ב- 1 בספטמבר 1914 במילווקי, וויסקונסין, ארצות הברית. למד באוניברסיטת מרקט (Marquette University) ולאחר מכן עבר ללוס אנג'לס, קליפורניה (Los Angeles, California), כדי לסיים את לימודיו לתואר ראשון באוניברסיטת דרום קליפורניה (University of Southern California). בשנת 1937 סיים את לימודיו במכללה לרפואת שיניים של אוניברסיטת דרום קליפורניה והחל לעסוק ברפואת שיניים.  

בסתיו 1940 לאחר שהחוק לשירות סלקטיבי לאומי (National Selective Service Act) נכנס לתוקפו, התבקש להתגייס לצבא ארצות הברית. הוא הוצב לחיל הרגלים. לאחר סיום האימונים הבסיסיים, הוא הצטרף לרגימנט הרגלים 102 (102nd Infantry Regiment) והפגין כישורים טבעיים כחייל וכמפקד. הוא זכה בפרסים כצלף מומחה ברובה ובאקדח, ומפקדו ציין שהוא "החייל הטוב ביותר בכל הרגימנט". תוך שנה קודם לדרגת סמל (Sergeant) והיה אחראי על מחלקת מקלעים. בשנת 1942, הודיעו לו כי עליו להפוך לקצין בחיל רפואת השיניים (Dental Corps). תחילה הוא ניסה להישאר בחיל הרגלים, ומפקדו ביקש למנותו לסג"ם (Second Lieutenant), אך הבקשה נדחתה. 

באוגוסט 1942 נשלח להוואי (Hawaii), שם הוסמך כקצין בדרגת סגן (First Lieutenant) ושירת בבית חולים. במאי 1943 מונה לקצין רפואת השיניים של רגימנט הרגלים 105 (105th Infantry Regiment), שהיה חלק מדיוויזיה 27 (27th . Infantry Division). 

ביוני 1944, לאחר שקודם לדרגת סרן (Captain), נחת עם רגימנט הרגלים 105 בחוף האי סאיפאן (Saipan) שבאיי המריאנה (Marianas Islands). במהלך הלחימה  התנדב מיד להחליף את מנתח הגדוד השני (2nd Battalion ), שנפצע בהתקפת מרגמות. ב-27 ביוני, הגדוד השני כבש את חצי האי נפוטן (Nafutan Peninsula). ב-4 ביולי, במסגרת המאמצים לסיים את כיבוש סאיפאן, נשלח הגדוד השני של רגימנט הרגלים 105 לאזור מישורי בצמוד לחוף הים, סמוך לכפר טנאפאג (Tanapag). לאחר שהגדוד התקדם כ-800 יארד, נבלמה התקדמותו מול התנגדות יפנית עיקשת. לאור דיווחים על מתקפת נגד יפנית מתוכננת בלילה, הקים הגדוד מערך הגנה היקפי צפוף, שכלל עמדות שוחות ומערך נשק כבד.

ב-6 ביולי בערב, מפקד הצבא היפני, גנרל סאיטו (General Saito), הורה לכל החיילים היפנים שנותרו כ-5,000-6,000 - להתאסף במרחק של כקילומטר מעמדות הגדוד השני, והכריז: "נתקדם לתקוף את הכוחות האמריקנים וכולנו נמות במוות מכובד. כל אחד יהרוג עשרה אמריקנים".

למחרת, בשעה חמש בבוקר, פרצה מתקפת יפנים עצומה, מתוך שיחים צפופים, שהסתירו את תנועותיהם. האמריקנים פתחו באש והסבו אבדות כבדות ליפנים, אך אלה המשיכו להתקדם והצליחו לחדור את קווי ההגנה של השוחות. התאג"ד (תחנת האיסוף הגדודית) שלו הוקם באוהל קטן, כ-50 יארד מאחורי עמדות השוחות של החיילים האמריקנים וכ-30 יארד מקו החוף. תוך 10 דקות מהמתקפה היפנית, התאג"ד הוצף בלמעלה מ-30 פצועים. בעודו מטפל בפצועים הקשים ביותר, חדרו חיילים יפנים לאוהל. הוא ירה בחייל יפני שדקר פצוע אמריקני, היכה שניים אחרים עם רובה, ולאחר מכן ירה באחד ודקר את השני. ארבעה חיילים יפנים נוספים ניסו לזחול מתחת לדפנות האוהל - הוא ירה באחד, דקר את השני, דחף את השלישי בראשו ותקף את הרביעי, עד שחבר פצוע ירה והרג את האחרון. בהבינו את חומרת המצב, הורה לפצועים להתפנות ככל יכולתם, בעודו נשאר מאחור להגן עליהם. הוא לקח רובה מחייל פצוע ויצא מהאוהל. לאחר שמפעיל מקלע נהרג, הוא תפס את עמדת המקלע והמשיך להילחם.

ב-7 ביולי 1944, נפל במהלך הקרב על סאיפאן. כאשר נמצאה גופתו, נספרו 98 חיילים יפנים מתים מול עמדתו. כשחיילים אמריקאים חזרו למקום מספר ימים לאחר הקרב, הם מצאו את גופתו שמוטה על מכונת ירייה, מול עמדת הירי היו מוטלות גופותיהם של 98 חיילים יפנים. גופתו הייתה מנוקבת ב-76 כדורים ובדקירות כידון מרובות מהן 24 שככל הנראה ספג בעודו בחיים.

ב-1 במאי 2002, 58 שנים לאחר מותו בקרב על סאיפאן במלחמת העולם השנייה, הוענקה לו מדליית הכבוד של הקונגרס - העיטור הצבאי הגבוה ביותר, על-ידי נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש.