ליטמן בניהו מור

נולד ב-22 במרס 1917 בשם ליטמן מורבצ'יק, ליהודה וחיה בעיירה דוידגורודוק (Dawidgrodek) אז רוסיה, לימים פולין, ברית המועצות וכיום בלארוס, בבית יהודי שומר מסורת. אבא "מתנגד", אך בעל השקפה ליברלית שהושפע מתנועת ההשכלה, בעל חנות לבדים. הוא למד "בחדר" ולחר מכן בבית ספר עממי "תרבות" השתייך לתנועת “השומר הלאומי". מגיל 14 למד בווילנה. סיים גימנסיה פולנית ואת הפקולטה לכימיה באוניברסיטה הפולנית בווילנה ע"ש סטפן באטורי.

ב 6 בספטמבר 1941 נכלא בגטו וילנה. בגטו היה חבר "הנוער הציוני". בליל ה-31 בדצמבר 1941, השתתף  באסיפת התנועות החלוציות בוילנה בו קרא אבא קובנר "פונר היא מוות" ולימים הודפס והתפרסם תחת הכותרת "לא נלך כצאן לטבח". ממארגני וראשוני המחתרת האנטי נאצית פ.פ.או. מפקד חמישייה. היה מושתל מטעם המחתרת בעבודה ביודנראט במחלקת הדיור ואחראי לחלוקת "שטח מחיה". שמר על הסליקים של הנשק, בחדר שלו היה הדפוס המחתרתי בו הדפיס כרטיסי מזון מזויפים וחדשות מטעם מטה המחתרת. בכרטיסי המזון קנה המטה מזון ותמורתו קנה נשק.רוב הזמן עבד מחוץ לגטו ככימאי בחברה גרמנית לדזינפקציה של קסרקטינים ומנהל מכבסה של המדים של חיילים גרמנים מהחזית. בספטמבר 1943 כשבועיים לפני חיסול הגטו ברח עם קבוצה של כ 25 חברי פ.פ.או המחתרת ליערות נארוץ כ 250 ק"מ מווילנה, והצטרף לפרטיזנים הסובייטים שם לחם מאחורי קווי האויב עד יולי 1944. השתייך לבריגאדה של הבריגדיר מרקוב תחילה לגדוד "נקמה" ולאחר הבלוקאדה לגדוד על שם Suvorov (סובורוב) ואחר כך לגדוד Pobeda ("ניצחון").

לאחר השחרור מהפרטיזנים עבד כמהנדס כימאי בעיר המחוז ווילייקה ואחר כך כראש המעבדה הכימית בבית חרושת לנשק בווילנה. ההורים ,שני אחיו ועלוול וסאשא (שכנא), אחותו -זיסל נרצחו על ידי הגרמנים ועוזריהם המקומיים. האח יוסל נרצח על ידי הנאצים לאחר שגויס ונפל בשבי ב 1941 בהתחלת המלחמה בסביבות בוריסוב. שתי אחיותיו אסתר- שיינדל ובלה עלו לארץ ב- 1933.

​בספטמבר 1945 עבר לפולין. היה פעיל ב "עלייה ב" הבלתי חוקית וארגן ריכוזים של ניצולי השואה (קיבוצים) בשלזיה, לודז' ובצפון Copot על יד הים הבלטי. בדצמבר 1945 העביר את הקיבוץ "איחוד" דרך הרי הקרפטים – דרך צ'כיה ללייפהיים (Leipheim) סמוך למינכן שבבווריה גרמניה, למחנה U.N.R.R.A.לאזור האמריקאי.

ב 23 באוגוסט 1946 עלה ארצה, עבד ככימאי במעבדה לבדיקות מזון ב תל אביב וכמהנדס מזון בבית חרושת לשמנים "דשן" בנחלת יצחק. טכנולוג ראשי במשרד המסחר והתעשייה, ומנהל שירות המזון במשרד הבריאות. השתתף במלחמת העצמאות ובין פעילותיו - שמירת שדה התעופה בלוד.

ממייסדי ארגון הפרטיזנים ולוחמי הגטאות , מזכיר כללי של הארגון וחבר ההנהלה כל השנים, חבר ההנהלה של ארגון יוצאי וילנה והסביבה וחבר ההנהלה של ארגון יוצאי דוד- הורודוק . פרסם אוטוביוגרפיה בשם "המלחמה על החיים" וכתב עשרות מאמרים, בעיקר על ההתנגדות בגטו והלחימה בפרטיזנים.

נשוי לחיה לבית פישר. הורים לעידית ותמר.

נפטר בתל אביב ב-1.1.2022 והוא בן 105.