הדרך לקבלת ההכרה בגיבור היהודי בצבא ארצות הברית בן סלומון היה רופא יהודי בצבא ארצות הברית. בשנת 2002, 58 שנים לאחר מותו בקרב על סאיפאן במלחמת העולם השנייה, הוענקה לו מדליית הכבוד, העיטור הצבאי הגבוה ביותר. צעד חריג זה, הענקת עיטור צבאי ללוחם עשרות שנים לאחר נפילתו בקרב, נעשה על מנת לתקן עוול היסטורי שנגרם למספר לוחמים בצבא ארצות הברית שהופלו על בסיס אנטשמי או גזעני. סרן אדמונד ג. לאב, ההיסטוריון של אוגדה 27, היה אחד מהחיילים שמצאו את גופתו של סלומון. על פי בקשתו של סגן מפקד אוגדה 27 בריגדיר גנרל אוגדן ג'. רוס, אסף סרן לאב עדויות והכין המלצה להענקת מדליית הכבוד לסרן סלומון. ההמלצה נדחתה על ידי מפקד אוגדה 27, מייג'ור גנרל ג'ורג' ו. גרינר. באופן רשמי גרינר דחה את ההמלצה "מכיוון שסלומון שירת כרופא וענד את סמל הצלב האדום על זרועו. על פי כללי אמנת ז'נבה שאותם ממלאת ארצות הברית, לא ישתמש קצין מחיל הרפואה בכלי נשק כנגד האויב". סיבה נוספת הייתה שההנחיה להענקת מדלית הכבוד לחיילים מחיל הרפואה (שאינם חלק מהמערך הלוחם) מציינת שהחיילים אינם יכולים לקבל את העיטור על פעילות התקפית. פרשנויות מאוחרות יותר של אמנת ז'נבה ושל חוקי ארצות הברית ללוחמת יבשה, מאשרות שימוש בנשק אישי להגנה עצמית או להגנה על הפצועים והצוות הרפואי, זאת בתנאי שהחייל אינו עונד את סמל הצלב האדום. חלק מהבעיה במקרה של סרן סלומון היא שמכונת ירייה אינה נחשבת לנשק אישי. ב-1951 לאב הגיש שוב את ההמלצה להעניק את מדליית הכבוד לסרן סלומון דרך משרד ההיסטוריה הצבאית. ההמלצה נדחתה שוב, הפעם מכיוון שהזמן שהוקצב להגשת המלצות לעיטורים במלחמת העולם השניה חלף. ב-1969 הוגשה המלצה נוספת להענקת מדליית הכבוד לסרן סלומון, ההמלצה הוגשה על ידי לוטננט ג'נרל האל ב. ג'נינגס, מפקד חיל הרפואה האמריקאי. ב-1970 המליץ המזכיר הצבאי האמריקאי סטנלי ר. רזור לאשר את הענקת העיטור והעביר את המלצתו למזכיר ההגנה האמריקאי. המלצתו חזרה ולא ננקטה שום פעולה. ב-1998 ד"ר רוברט ווסט (מבית הספר לרפואת שיניים של אוניברסיטת דרום קליפורניה) הגיש שוב את ההמלצה להענקת העיטור לסרן סלומון. ההצעה הוגשה דרך חבר הקונגרס בראד שרמן.ב-1 במאי 2002 נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש העניק לד"ר ווסט את מדליית הכבוד של קפטן בן סלומון. מדליית הכבוד של סלומון מוצגת בבית הספר לרפואת שיניים של אוניברסיטת דרום קליפורניה.