ויקטור בדוש

נולד לטובה ונחום בדוש, ב-14 לאוגוסט 1922, בחרקוב, ברית המועצות, כיום אוקראינה. ב-1934 עבר עם הוריו ללנינרגד (כיום סנט פטרבורג). סיים בית ספר ב-1941, ומיד עם פרוץ המלחמה בברית המועצות, התגייס לבית ספר לקציני ארטילריה ונ"מ.
בספטמבר 1942 סיים את הכשרתו, קיבל דרגת סגן ושובץ לגדוד נ"מ 974, שהיה בשלבי הקמה. זמן קצר לאחר מכן, בעקבות תרומתו הרבה להקמת הגדוד, הועבר לתפקיד ראש מערך ההספקה הגדודי, תפקיד שבדרך כלל היה מאוייש על ידי קצינים בדרגת סרן.
בפברואר 1943 נשלח עם הגדוד לחזית וורונז'. היה אחראי על הניהול הלוגיסטי של הגדוד וביצע אישית משימות הספקת תחמושת נועזות עבור סוללות שנקלעו מעבר לקווי האויב. שרד נסיון התנקשות בפיקוד הגדוד ע"י מחבל נאצי. קיבל אות גבורה, על תפיסת שלל של ציוד רפואי רב, תוך כדי סיכון עצמי במהלך קרב.
ב-4 ביולי 1943 יצא למשימת הספקה. בדרך חזרה לגדוד, נקלע להפצצה, נפצע ונפל בשבי. נשלח למחנה שבויים Stalag 365 ליד Wlodzimier Wolynski, אוקראינה. לאחר זמן קצר, בעקבות התקדמות הצבא האדום, הועבר למחנה השבויים Stalag III-A בגרמניה. ניסה לברוח בדרך, נתפס, אך שרד.
הוריו קיבלו הודעה על כך שהוא נעלם בקרבות ונחשב להרוג מלחמה.
ב-23 לדצמבר 1944 יזם נסיון בריחה יחד עם 5 שבויים נוספים. שוב נתפס ונשלח לבית כלא של הגסטפו ב-Alexanderplatz בברלין. משם נשלח למחנה עבודה Gross-Rosen.
בעקבות התקדמות הצבא האדום, גם מחנה זה פונה, והאסירים נשלחו למחנה השבויים Mittelbau-Dora, סניף של בוכנוואלד, זהו המחנה שבו הורכבו טילי V2 ו-V1 ע"י אסירים שהועבדו בעבודות כפייה. השבויים נשלחו בתנאים לא אנושיים, בחורף, בלבוש דק וכמעט ללא מזון, כך שכאחד מתוך כל עשרה, שרד את הדרך למחנה. השתתף בנסיונות חבלה בעבודת ההרכבה של הטילים. רוב השותפים לנסיונות חבלה אלה נתפסו והוצאו להורג, אך למזלו, לא נתפס.
ב-5 לאפריל 1945, בעקבות התקדמות הצבא הבריטי חלק מהשבויים הוצאו להורג וחלק נשלחו למחנה ריכוז Bergen-Belsen והוא ביניהם.
ב-15 לאפריל 1945 המחנה שוחרר ע"י יחידות הצבא הבריטי והקנדי. הוא נלקח לבית חולים, שם טיפלו במצב התת-תזונה והתשישיות הקשה שאליו הגיע. במאי 1945, לפי בקשתו, הועבר לרשות הצבא האדום ב-Parchim, גרמניה. שם חזר לשירות ופיקד על פלוגות חיילים ששוחררו משבי ועברו שם בדרכם בחזרה לברה"מ.
בנובמבר 1945 נשלח חזרה לברית המועצות. שם, כמו כל שבויי המלחמה, שבהוראת סטאלין אוטומטית נחשדו בבגידה, עבר תשאול ב-נ.ק.ו.ד. ונמצא נקי מאשמה. בדצמבר 1945 הוא שוחרר משירותו הצבאי וחזר לבית הוריו בלנינגרד. שם למד הנדסת חשמל, עבד במגוון תפקידים מקצועיים וניהוליים, הקים משפחה. בשנת 1990 עלה עם משפחתו לישראל. התגורר בפרדס-חנה, והוביל ארגון מקומי של וטרנים ממלחמת העולם השניה.
נפטר ב-19 לדצמבר 2000.