אבי, זילה - עוזיאל הלצמן, נולד ב- 1918 וגדל בסוסנוביץ שבפולין.אביו נפטר מדלקת ריאות בעת שאימו היתה בהריון, ועל-כן נקרא שמו כשם אביו: עוזיאל בן עוזיאל ובפולנית זילה בן זילה.ב-1939, שלושה חודשים לאחר פלישת הנאצים לפולין ברח מזרחה לשטחי בריה"מ, ועבר שם תלאות רבות בנדידה ממקום למקום. כאמור, אבי היה תחת שלטון נאצי רק שלושה חודשים. הוא ראה את שריפת בתי הכנסת, את ההתעללות ביהודים ברחובות ע"י קלגסי האס-אס, ואת הגזרות שהחל שלטון הכיבוש להטיל על היהודים והחליט, בניגוד לדעת אימו האלמנה, לברוח לשטחי ברית המועצות.בדצמבר 1939, בחורף מושלג וקשה, ברכבות וברגל היטלטל ביחד עם חבר קרוב, וביחד עם אלפי פליטים אחרים שברחו מהכיבוש הנאצי. הסובייטים לא קיבלו את הפליטים בברכה. לעיתים נחשדו כמרגלים, נאסרו ונשלחו למחנות ריכוז. ככל הידוע לי, אבי הגיע, בין היתר, לאלמאטה בקזחסטן.החיים תחת המשטר הסובייטי היו קשים ביותר: גם לאזרחים היה קשה בעת המלחמה, אך הפליטים-האסירים סבלו טרור, אימה, רעב מתמיד ועבודה קשה.אבי סיפר שעברה עליהם תקופה של שישה שבועות בהם לא היה שום דבר לאכול פרט למלונים שצמחו בשדות מסביב. באין ברירה התקיימו על מלונים וסבלו את כל תופעות הלוואי הקשות של תפריט זה...לקראת סוף המלחמה, ב-1944, הוקם הצבא העממי הפולני אשר גייס גברים פולנים מבין הפליטים, כדי להילחם לצד הצבא האדום נגד הנאצים.אבי התגייס לצבא, והספיק להילחם. הוא היה ביחידת תותחנים ושמיעתו נפגעה באוזן אחת. זכור לי כילדה, שלעתים כאשר הייתי מדברת אליו, היה אומר לי: לא שמעתי, דברי אלי מהצד של האוזן הטובה... כשהסתיימה המלחמה, הוא חזר לפולין והיה עדיין במדים במשך תקופה. תחילה, חזר כמו רוב רובם של הניצולים האחרים, לעיירתו סוסנוביץ לחפש מה קרה לבית ומי שרד. כאמור, ממשפחתו לא שרד אף אחד. בביתו גר מישהו זר (שקיבל לכך אישור מהשלטונות הפולניים, שהחרימו את הרכוש היהודי). כחייל משוחרר קיבל רישיון מהממשלה הפולנית לפתוח חנות, אך לא בעיירה שלו. היה עליו לעבור ל"שטחים המשוחררים" – אזור וורוצלב -בגבול גרמניה, שהיה שייך לגרמניה לפני המלחמה ואחריה הוחזר לפולין. ב-1947 התחתן עם אימי מלכה לבית בינשטוק וב-1949 נולדתי אני. באוקטובר 1950 עלו לישראל.אבי עבד כמה שנים כאזרח עובד צה"ל בבסיס חיל האויר שליד רחובות ויותר מאוחר עבר לתעשיה האוירית ולמפעל "אלתא" שם עבד עד צאתו לגמלאות.הוא נפטר ב-1992 . הותיר אחריו את אשתו, שתי בנות (אני ואחותי אסתר) וארבעה נכדים: עמית וטל מזרחי; תומר ואלון חן.