בחצות הלילה, ב-13 במרס 1944, צנחו ביוגוסלוויה חנה סנש, יונה רוזן, אבא ברדיצ'ב וראובן דפני - חנה סנש ויונה רוזן כדי לעבור להונגריה ואבא ברדיצ'ב כדי להגיע לרומניה; ראובן דפני נשאר ביוגוסלוויה, שם היה אמור לקבל יהודים ולהעבירם לאיטליה. ביוגוסלוויה צנח ראובן ראשון, ואחריו חבריו האחרים, והפרטיזנים שחיכו להם הובילום לאחד הכפרים. לאחר צעדה של כמה ימים הם הגיעו למפקדה הצבאית של הפרטיזנים, ראובן וחנה סנש נפגשו עם גנרל רוזמן, והוא שלח אותם לפרטיזנים הקרואטים. הם צעדו עוד שנים עשר ימים בליווי צמוד לשטח הקרואטי ונשארו שם כשלושה חודשים, ושם הצטרפו אליהם שני יהודים מהשומר הצעיר, חייל צרפתי וצעירה נוצרייה שהתחלפה בזהותה עם חנה סנש. ב-9 ביוני 1944 חצו חנה סנש ושלושת הבחורים את הגבול להונגריה. היא סיכמה עם ראובן שימתין לה שלושה שבועות במקום היציאה, ואם לא תגיע עד אז, יידע שנתפסה. ראובן מספר כי כשנפרד מחנה סנש, מסרה לו זו פיסת דף עם מלל בכתב ידה ובקשה שידאג לפרסמה. הוא כיווץ את הנייר לכדור, זרק אותו והמשיך בדרכו, אך לאחר מספר מטרים חזר לנייר הזרוק, הרימו והביט בתוכנו. היה זה השיר "אשרי הגפרור". ראובן חיכה לחנה שישה שבועות ביוגוסלוויה, ובעזרת הפרטיזנים מילטו עשרות יהודים. בתוך כך התקבלה במפקדה בארץ הידיעה על לכידתה של חנה סנש, שעונתה, נשפטה והוצאה להורג ב-7 בנובמבר 1944. לאחר הפרשה חזר דפני לקהיר וביקש להצטרף לבריגדה היהודית. פגישה מקרית באיטליה עם אחד מאחיו גילתה לו את גורל משפחתו -- אביו ואחיו הבכור ניצלו ולאחר שהייה במחנה פליטים באיטליה עלו לארץ. ראובן עלה אחריהם, ועם חזרתו לישראל נודע לו כי אמו נרצחה עוד ב-1941.