פלוגת הובלה 178
בפברואר 1941 הוקמה הפלוגה 178 General Transport Coy. R.A.S.C.על מנת לשרת את יחידות הבינוי של חיל ההנדסה הבריטי באזור התעלה והמדבר המערבי. בעקבות המתקפה הבריטית במדבר המערבי בחורף 1941-1940, הועברה במרס 1941 מערבה, לאזור בנגזי, ופוצלה לקבוצות קטנות שעבדו עם יחידות בריטיות שונות. כאשר החלה התקפתו של רומל באפריל 1941, הובילו משאיות היחידה גייסות שנסוגו מבנגזי מזרחה לעבר טוברוק. היחידה נשארה בטוברוק הנצורה, אך מכיוון שלא הייתה לה תעסוקה של ממש במתחם הנצור, הוחלט לפנותה מטוברוק וביולי 1941 הגיעו אנשיה לאלכסנדריה. פלוגת ההובלה 178 הייתה היחידה העברית הראשונה שזכתה למפקד יהודי-ארצישראלי,
מייג'ור ולסלי אהרון.
לאחר החזרתה למצרים היא פעלה כיחידת הובלה לעבודות בשירות חיל ההנדסה. מחלקה אחת נשלחה לעקבה, שם עסקה בסלילת כביש ומסילת ברזל. בספטמבר 1941 נשלחה הפלוגה לקינה שבמצרים עלית, והועסקה בעיקר בסלילת הכביש מנמל סאפאגה שלחוף ים סוף אל עמק הנילוס.
לאחר כשנה של שירות במצרים עילית, חזרה פלוגה 178 למדבר המערבי, והשתתפה במאמץ הצבאי שהביא לניצחון באל-עלמיין, והמשיכה בקרב ההתקדמות לעבר לוב וטוניסיה. באפריל 1943 הועברה הפלוגה מבנגזי לטריפולי בשיירה בה הובילה תחמושת, ציוד נחיתה ויחידות שנועדו להצטרף לכוח המתוכנן לפלישה לסיציליה. הפליגה הפלוגה בסוף אפריל 1943 לאי מלטה (פלוגה 462 שהפליגה באניה מקבילה לה - טובעה ב -1.5.1643). היא עסקה במשימות תובלה של ציוד וכוח אדם. בדצמבר 1943 הועברה הפלוגה לפיוג'י שבאיטליה, ופעלה עם יחידת הנדסה בתחזוקת שדות התעופה בסביבת פויג'י. בתחילת מאי 1944 קודמה הפלוגה לעבר החזית והוצבה בוואסטו שמצפון לטרמולי, שם עסקה בהובלת תחמושת עד קווי החפירות. באמצע אוגוסט 1944 היא קודמה צפונה לאנקונה לקראת המתקפה על הקו הגותי. באוקטובר הגיעה הפלוגה לאיזור ארצו, שם רוכזו מרבית יחידות ההובלה העבריות.
בעיני היישוב סימלו היחידות העבריות באיטליה באותה תקופה את גולת הכותרת של השתתפותו במאמץ המלחמתי. לאחר בואה של החטיבה היהודית הלוחמת לאיטליה בסוף 1944, הוחלט בינואר 1945 לצרף אליה את פלוגת הובלה 178 כפלוגת ההובלה שלה. לשם כך הותאמו ציוד הפלוגה וכוח האדם שלה לתקן הנדרש מפלוגת הובלה של עוצבת שדה. בתקופת ההתארגנות חנתה הפלוגה ברומא, התאמנה וקלטה חיילים מפלוגות הובלה עבריות אחרות. בעת שהותה של החי"ל בחזית, נותרה פלוגת ההובלה שלה בעיירה ראוונה וחלק ממנה נשלח לגדוד תותחי השדה של החי"ל, להוביל אותו באימוניו ולהעבירו מאוחר יותר לחזית. בשלהי אפריל נקראה הפלוגה לפעול במסגרת ריכוז התובלה של המחנה השמיני בקווי האספקה שלו, ונותקה לזמן מה מהחטיבה. ביוני 1945 היא הועברה תחת פיקוד קצין ההובלה של הקורפוס החמישי, ומלבד תחזוקה שוטפת של הבריגאדה, הוטלו עליה משימות שונות, כגון הסעת שבויים משוחררים של בעלות הברית, שהובילו את אנשיה לעיתים קרובות לאוסטריה ופעמים הרחק עד מיינץ שבגרמניה ולמארסיי שבצרפת.
הפלוגה שגילתה פעילות רבה בקשירת קשרים עם יהודי המקום במצרים ובלוב, המשיכה במסורתה גם בקשר עם יהודי איטליה. לאחר נחיתתה בטאראנטו שלחה הפלוגה משלחות אל מחנות הפליטים בפראמונטי ובבארי וקיבלה על עצמה את עיקר עול הטיפול השוטף בפליטים שבחוף המזרחי של איטליה. לאחר שהפלוגה קודמה צפונה היא קיבלה על אחריותה את הטיפול ביהודים במרחב שבין מודנה, בולוניה ופרארה.
לאחר תום הקרבות, קיבל את הפיקוד על הפלוגה -
מייג'ור
אברהם זילברשטין
,
אותו החליף בהמשך
מיג'ור ליאון שליט
.
מעבר למשימותיה השוטפות, עסקה הפלוגה בהעברת פליטים יהודים מהמחנות בבאוואריה ובאוסטריה, ופולין, שנמצאה תחת שליטה סובייטית, אל איטליה וצרפת. הפלוגה הועברה עם החי"ל, לבלגיה, ביולי 1945, ובספטמבר עברה הפלוגה מלייז' שבבלגיה לברדה בהולנד. בתקופה זו עסקו חיילי הפלוגה מעבר לעבודות השגרתיות, גם בפעולות סיוע לניצולי המלחמה - "שארית הפליטה", ל"בריחה", ולהעפלה, כשהיא מפעילה סט של 30 משאיות ("שאולות", עם פרטים זהים למשאיות הפלוגה). נהגי המשאיות אשר פעלו במשימות אלה, שלא בידיעת הפיקוד הבריטי, נעו תחת השם "TTG" ("תילחַס תיזי געשעפטן" – שילוב מילים בערבית ואידיש, שפירושן "עסקים מהתחת"), כינוי שעבר את עינם הבוחנת של המחסומים הצבאיים, ואומץ גם על ידי יחידות תובלה מקבילות.
לקראת סוף ינואר 1946 רוכזו שלוחות היחידה, שהיו מפוזרות ברחבי הולנד ובלגיה, והיא הועברה לאנטוורפן.
ביוני 1946 פורקה הפלוגה.