הלל כרמלי

עלה ארצה בשם הלל קרמיול, בספטמבר 1933 בספינה "פולוניה" בהפלגתה הראשונה מטרייסט ליפו והנוסעים הורדו למזח בסירות. לאחר שהיה של כמה ימים אצל קרובי משפחה בנוה-צדק, המשפחה המשיכה לירושלים, בה נשאר עד 1949. עם בואה לירושלים שונה שם המשפחה לכרמלי והוא נשלח ללמוד בחדר במאה שערים, אך ברח משם וגם מ"תלמוד תורה מזרחי" ולבסוף הוכנס לבי"ס "תחכמוני", שם סיים את לימודיו. מיד יצא לעבודה במשרד קבלת חולים ב"הדסה" בהר הצופים תוך המשך לימודי-ערב בגימנסיה "בגרות".

בפברואר 1945 התגייס לחטיבה היהודית הלוחמת (חי"ל) בצבא הבריטי ולאחר טירונות במצרים נשלח לאנטוורפן, הוחזר במאי 1946 למצרים והשתחרר ביולי 1946. על פעילותו בתקופת שרותו בבריגאדה ספר: "חלק מהמזון של הגדוד הועבר למחנה מעבר של יהודים ששרדו את השואה ורוכזו על ידנו במחנה מעבר צמוד לתחנת הרכבת של אנטוורפן, לפני העברתם לארץ. באחד הימים בחודש מרס 1946 ,יצא לי להשתתף בפעולת הברחה של יהודים אלה. יצאנו מהמחנה באנטוורפן לפנות בוקר, כשבכל משאית ארבעה חיילי הפלוגה, העמסנו הרבה שינלים צבאיים, כובעים ושמיכות והשיירה יצאה לדרך לעיר אוטריך. באוטריך נצמדה כל משאית בתורה לפתח הבית בו שכנו הניצולים, הלבשנו אותם בשינלים וכובעים צבאיים והושבנו אותם על המזוודות שכוסו בשמיכות ואנו החיילים "האמתיים" בעלי פנקסי שרות התיישבנו על הדלת האחורית של המשאית ונאחזנו במסגרת של הברזנט כך שאם תיעצר ע"י המשטרה הצבאית הבריטית, נציג את תעודותינו ואת צו התנעה שהייתה מוטבעת עליו חותמת TTG"( תלחס טיזי גשפטן"). כך נסענו כל היום לעיר ליל שבצרפת. הגענו בלילה ולאחר ארוחת ערב חגיגית יצאנו לדרך והגענו לאיינדהובן בבקר עייפים אך מרוצים. משם המשיכו הניצולים לנמלי הולנד והועלו על אניות של "עליה ב'".

עם שחרורו חזר לעבוד בבי"ח הדסה בהר הצופים. שם, יחד עם נוטר בתחנת המשטרה שבחצר בית החולים - ג'ימי (עזריה מרימצ'יק) היו מבצעים מארבים מחוץ לחומות בית החולים כנגד פורעים מהכפר השכן עיסוייה. כעבור כמה ימים הוזעק לגדוד מוריה, גוייס לשרות מלא בחי"ש ולאחר זמן נשלח לקורס קשר. בחודש ינואר 1949 יצא לקורס קצינים ובשובו נתמנה לסגן מפקד מחנה מפקדת החיל, ובסוף 1950 נתמנה לפקד על פלוגת הטלפונים בחיפה. מפקדת הפלוגה שכנה ליד מקמ"ר (מרכז-קשר- מכתבים) 10 שמפקדה הייתה פנינה, אותה נשא לאישה בשנת 1951 .ב-1954 מונה לתפקיד קצין הדואר של הצבא, בדרגת רס"ן ואחר מספר חדשים הועבר למפקדת קשר"ר לתפקיד קמב"ץ, תחת פיקודו של סא"ל מיכאליס. בינואר 1957 מונה כקצין קשר חטיבה 35 ועם סיום תפקידו זה יצא לשנת לימודים, חזר ב-1961 כראש מדור תכנון, שימש ב-1965 כמג"ד קשר ארצי 376 ובנובמבר 1965 מונה מקש"אפ (מפקד קשר פיקודי) בפיקוד צפון שמפקדו היה האלוף דוד אלעזר וסגנו אריק שרון. בתפקיד זה כהן במלחמת ששת הימים.

בסוף ספטמבר 1969 פרש מצה"ל וניהל את חב' "שלאון" ולאחריה את "קרן אלקטרוניקה" באשקלון. מכאן עבר לחברת מוטורולה ישראל, כעוזר מנהל חטיבת הקשר האלחוטי.

ביום כיפור של 1973 הוזעק לפיקוד על יחידת הקשר של אוגדה 143 בפיקודו של האלוף אריק שרון ואתו צלח את תעלת סואץ. במלחמה זו נפצע בנו שמואל, אך השתקם והוא משמש כיום פרופסור לכימיה באוניברסיטת תל-אביב. הוא נשאר בצה"ל, הקים את גדוד הקשר של גייס 221 תחת פיקודו של אריק שרון וב-1976 הועלה לדרגת אל"ם.