שושנה רוזנצוייג

שושנה (רוז'קה) קוסובר, הבת הצעירה במשפחה בת שישה ילדים ברדזימין, צפונית לורשה, פולין.
למדה בסמינר למורים והיתה חברת בית"ר מצעירותה.
רדזימין נכבשה ע"י הגרמנים בספטמבר 1939. ב-25 בדצמבר 1940 הוקם בעיר גטו פתוח ומאות יהודים הוצאו מהגטו יום-יום לעבודות כפייה. מצוקת הדיור בגטו היתה גדולה היות ומאות פליטים יהודים שנמלטו או גורשו מיישובי הסביבה נאספו אליו. .מרבית היהודים התקיימו ממכירת מטלטליהם, נהגו לסחור עם התושבים המקומיים ולהבריח מזון לגטו.
באמצע אפריל 1941 פרצה בגטו מגפת טיפוס הבהרות, ונאסר להיכנס לגטו ולצאת ממנו. סגירת הגטו גרמה למחסור במזון ולרעב ובעקבות זאת להתפשטות המגפה ולעלייה בשיעורי התמותה.
בנובמבר 1941 הצטוו היהודים לגדר את הגטו, והברחת מזון מהצד הארי נעשתה מסוכנת.
באפריל 1942 נפגשה עם קזימיאז` אוסטקוביץ`, ששמו במחתרת היה אדולף רודניצקי, מאיור במחתרת הפולנית הימנית "ארמיה קראיובה" (.A.K). רודניצקי, שהיה מהנדס מחוז ורשה וידידו הוותיק של אביה, נתן לה תעודת זהות פולנית על שם אמילקה חוטובסקה וצירף אותה לארגון הא.ק. כקשרית ומבריחת נשק. שושנה, שהיתה בעלת מראה ארי ושלטה היטב בשפה הפולנית, קיבלה את השם המחתרתי "מרילקה".
חיסול גטו רדזימין החל ב-2 באוקטובר 1942. ז'נדרמים גרמנים כיתרו את הגטו, אילצו את היהודים למסור את דברי הערך שבידיהם, וניסו לרכז את היהודים. רבים שהתנגדו נרצחו במקום.
כ-200 צעירים, ביניהם שושנה, אחותה ושני אחיה הצליחו להמלט מהגטו. מרבית הבורחים הגיעו ליערות ונפלו מאוחר יותר בידי הגרמנים, בעיקר בגלל הלשנות של פולנים. שושנה, בעלת הזהות הפולנית הבדויה, נמלטה בחברת אחיה לפראגה, פרוור של ורשה מעבר לוויסלה.
אביה מת בגטו, אמה ושאר בני המשפחה, גורשו יחד עם שרידי היהודים מגטו רדזימין למחנה ההשמדה טרבלינקה ושם נרצחו.
בורשה ניצלה את חברותה במחתרת הפולנית להעברת נשק ללוחמי "האיגוד הצבאי היהודי" (אצ"י) בגטו ולהכנת מקומות מסתור בצד הארי ללוחמים. בנוסף לכך מילאה שליחויות מטעם "הוועד היהודי הלאומי" ופעלה להצלת יהודים.
ד"ר ראובן בן שם, אחד מהאנשים שהצילה, כתב בספר הזיכרון לקהילת רדזימין כי "חזות ארית, גוף תמיר, שיער בלונדי, עיני תכלת ושפה פולנית שגורה ועסיסית עמדו לה"; תושייתה גרמה לקציני המחתרת להתלוצץ, כי "ראש יהודי לאמילקה זו". כשהתקרבו הגרמנים לדירתה, הורתה לאנשי המחתרת ששהו שם, ובהם כומר, להתאסף סביב מיטת זקנה ששכבה שם לתומה, ולבכות על שהיא עומדת למות מטיפוס, כביכול. הגרמנים נסוגו בבהלה.
בשנות ה-60 כתבה חיה לזר ב"במחנה", שיום אחד הטיל רודניצקי על שושנה משימת התאבדות: לדהור על אופנוע אל הוצאה להורג של אנשי מחתרת, ולהטיל זר פרחים למרגלותיהם, או על גופותיהם, אם תאחר את המועד. היא ביצעה את המשימה, כשכדורי הגרמנים רודפים אחריה.
באפריל 1943 ראתה בעיניים כלות את הגטו עולה באש, וביוני 1943 נשלחה על ידי אדולף ברמן, מנהיג יהודי ורשה בצד הארי, יחד עם עובד רכבת פולני בשם תיאודור פאייבסקי, לחלץ את ד"ר עמנואל רינגלבלום, מייסד ארכיון גטו ורשה ("עונג שבת"), ממחנה העבודה טרווניקי. השניים ארבו לו בצאתו לעבודה מחוץ למחנה, הטילוהו לעגלת מאפייה, והחזירוהו לוורשה. אלא שב-7 במארס 1944 הוא נתפס והוצא להורג יחד עם 34 יהודים שהתחבאו עמו.
במרד הפולני, באוגוסט 1944, פיקדה על יחידת לוחמות של ה א.ק. על תפקודה במרד קבלה עיטורי הצטיינות.
בתום המרד נתפסה וישבה במחנה השבויים הידוע לשמצה אוברלנגן, שבצפון מערב גרמניה, שורדת את התנאים המחרידים ואת הקור הנורא של החורף, עד ששוחררה באפריל 1945.
היא נישאה לשאול רוזנצוייג, ילדה את רינה והמשפחה עלתה לארץ ב-1950.