אנדרטת הפרטיזנים

ב-9.4.2008 במסגרת אירועי 60 שנה למדינה, נחנכה האנדרטה המרכזית לכבודם של הפרטיזנים, מורדי הגטאות ולוחמי המחתרות היהודים, שלחמו במלחמת העולם השניה.
האנדרטה ניצבת באתר "יד לשריון" בלטרון, כחלק מאתר ההנצחה ללוחם היהודי במלחמת העולם השניה, המוקם במקום.
הטקס התקיים ע"י "העמותה להקמת מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השניה" ועמותת "יד לשריון". השתתפו: שר הביטחון - רא"ל (מיל.) אהוד ברק, יו"ר "העמותה להקמת מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה" ועמותת "יד לשריון" - האלוף (מיל.) חיים ארז, יו"ר ארגון הפרטיזנים, לוחמי המחתרות והגטאות - מר ברוך שוב, ותיקי הפרטיזנים ולוחמי הגטאות והמחתרות, שגרירי מדינות ונספחים צבאיים, קציני וחיילי צה"ל ומוזמנים.
את האנדרטה עיצב האמן והפרטיזן לשעבר, אלכסנדר בוגן, שעלה ארצה בשנת 1951. הציג תערוכות במדינות רבות, כיהן כיו"ר אגודת הציירים והפסלים בישראל ופועל להנצחת הזיכרון לשואה ולגבורה.
התורם להקמת האנדרטה - נועם לניר, בנו של הטייס, סא"ל אבי לניר ז"ל, שנפל במלחמת יום הכיפורים ועונה למות בשבי הסורי ואחיינו של סמ"ר ישראל ברזילי ז"ל, שנפל כמפקד טנק, בקרבות הבלימה ברמת הגולן, במלחמת יום הכיפורים.

מתוך דברי שר הביטחון, רב אלוף (מיל') אהוד ברק, בטקס חנוכת האנדרטה  9.4.2008:
מר ברוך שוב, יו"ר ארגון הפרטיזנים לוחמי המחתרות ומורדי הגטאות, ידידי אלוף (מיל.) חיים ארז, יו"ר עמותת "יד לשריון" ועמותת "הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה", שגרירים, לוחמים וטרנים, מכובדי כולם,
חנוכת האנדרטה המרשימה הזאת לזכרם ולכבודם של הפרטיזנים לוחמי המחתרות והגטאות במלחמת העולם השנייה היא ציון-דרך חשוב נוסף בהנצחתה ובהנחלתה של מורשת הגבורה היהודית בשנות האימה והאופל של הכיבוש הנאצי.
המקום הזה, "יד לשריון", הנשקף אל עמק איילון ואל שדות הקרב מימי יהושע בן-נון ועד מלחמת העצמאות של מדינת ישראל, מסמל את החיבור בין ערוצי הגבורה של עם ישראל לדורותיו. לכאן הם מתנקזים ומתאחדים למורשת אחת שהיא כיום נחלת צה"ל.
משלל היבטיה של מלחמת העולם השנייה­ – הגדולה והמכרעת מכל המערכות הצבאיות לאורך ההיסטוריה – נותר פרק שהעיסוק בו עודנו צדדי ולא שלם, וזהו סיפור לוחמת הגרילה שהתנהלה נגד הצבא הגרמני על ידי קבוצות מאורגנות ובלתי מאורגנות. ובתוך הסיפור הזה – מקומם וחלקם המכריע של הפרטיזנים היהודים שלחמו בעורפו ובאגפיו של הצורר הנאצי ובני בריתו.
הדימוי של עם המובל כצאן לטבח חוטא לאמת המלאה. יהודים לא רק נטבחו. הם לחמו, ויחסית למספר היהודים בעולם באותה עת – השתתפותם הייתה אפילו בשיעורים גבוהים מאד.
מניין היהודים שלחמו מוערך כבמיליון וחצי. הם שירתו בצבאות הסדירים, במיוחד בצבא האדום, בצבא האמריקני ובצבא הבריטי, שבמסגרתו פעלו גם גדודים ארץ­– ישראליים, והם לחמו במחתרות ובארגוני הפרטיזנים.
הפרטיזנים פעלו בתנאים קשים שקשה אפילו לדמיינם. הפרטיזנים היהודים – על אחת כמה וכמה. רבים מהם פעלו בסביבה אנטישמית עוינת ואלימה גם מצד הארגונים הלאומניים המקומיים שהתנגדו לשלטון הנאצי. החיים ביערות בתנאי מחסור ואימת-מוות, חשופים לנקמתו החייתית של הצבא הגרמני, היו קשים מנשוא. אולם הדחף להתקומם, להגן על הכבוד ולקדש את שם ישראל הניע אותכם ואת חבריכם למעשים של עוז-רוח וגבורה.
בעומדנו נוכח האנדרטה – נעלה על נס את הלוחמים הפרטיזנים כולם, ובהם את אחינו ואחיותינו היהודים בגדודי הפרטיזנים ברוסיה, באוקראינה ובבלארוס; בפולין, בליטא, בהרי איטליה, ביוגוסלביה ביוון; ובאלג'יר את המורדים בגטו ורשה, בגטו וילנה ובמחנות ההשמדה בטרבלינקה וסוביבור; את אנשי "הגדוד היהודי" ב"רזיזטאנס" בצרפת ואת המחתרת היהודית בבלגיה – ואת כל האחרים שפעלו ביחידוּת ובקבוצות קטנות וגבורתם נותרה אלמונית ולא-נודעת. לכולם יאה התהילה.
פעולתה המבורכת של העמותה להקמת מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה היא בעלת ערך חינוכי רב והיא מבטאת את חובתינו להנציח ולהוקיר את חובתה של מדינת ישראל וחובתו של העם היהודי לאלה אשר חירפו נפשם, בודדים או בקבוצות קטנות במחתרת ובמצור, למען כבוד האדם וכבוד ישראל.
תודה וברכה לכל השותפים למפעל החשוב הזה, ובמיוחד לפרטיזן האמן אלכסנדר בוגן על עבודתו הנפלאה, לתורם נועם לניר לאמו מיכל ולאחותו נורית, בני משפחתו של אבי לניר אותו זכיתי להכיר מהנועזים בלוחמי האוויר שלנו בכל הדורות. אדם שהגן בגופו עד מוות גם בכלא על הכמוסים בסודותיה של מדינת ישראל. לנועם ולמשפחה אני רוצה להודות על נדיבות לבכם ועל היד שהושטתם כדי שהאנדרטה הזאת תוכל אכן לקום.
במליאות לישראל  60 שנה, לא הגענו עדיין למנוחה והנחלה רוחם של הפרטיזנים היהודים שאת שיריהם שרו לוחמי הפלמ"ח ליד המדורה ואנחנו הלוחמים הצעירים של צה"ל ערב הקרב, רוחם של הפרטיזנים היהודים הללו במלחמת העולם השנייה חיה וקיימת גם היום ברוח צה"ל, גם בימים האלו נלחמים חיילי צה"ל ומפקדיו יום יום אל מול אלו אשר אינן מוכנים לקבל את תקומת עם ישראל בארצו. לאויבינו אנו אומרים, מדינת ישראל היא החזקה במדינות האזור ונוכחותנו כאן היא עובדה מוגמרת לתמיד.
צה"ל ומערכת הביטחון ימשיכו לפעול כנגד תשתיות הטרור על מנת לסכל פיגועי טרור כנגד מדינת ישראל. אנו נמלא את מחויבותנו העליונה ונביא שקט וביטחון לאזרחי ישראל.
ואתם הפרטיזנים הוותיקים בשם מדינת ישראל, בשם מערכת הביטחון, אני מצדיע לכל אחד ואחת מכם- ברוכים תהיו.

                            מלל נקודת המסבירן באנדרטת הפרטיזנים ולוחמי המחתרות היהודים        

שלום,
אתם ניצבים מול אנדרטת ההנצחה לפרטיזנים ולוחמי המחתרות היהודים - במלחמת העולם השנייה, יצירתו של האמן-והפרטיזן אלכסנדר בוגן.
 ברחבי אירופה הכבושה בידי גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה, בשנים 1939- 1945, התנהלה במחתרת, מלחמה של התושבים המקומיים, פרטיזנים - נגד הכובש.
בשטחים הכבושים של ברית המועצות ואזורי ההרים ביוגוסלביה - מוקדי לחימה העיקריים של הפרטיזנים היו היערות. מלחמה זאת הייתה מכוונת  לשבש את פעילות העורף הגרמני, לפגוע בדרכי התחבורה לחזית וממנה, למנוע את הניצול הכלכלי של השטחים הכבושים, לרתק כוחות גרמניים לאבטחת העורף ולסייע במכלול פעולות אלה לבעלות הברית, להביס את האויב בחזית.
הגרמנים נאלצו לרתק כוחות רבים מהחזית לפעילות נגד הפרטיזנים והגיבו בטרור אכזרי נגד האוכלוסייה המקומית באזורי פעילותם. הם ערכו מבצעי מצוד ביערות, רצחו אלפי אנשים ושרפו מאות רבות של כפרים.
הם לא הצליחו להכניע את הפרטיזנים. ככל שגבר הטרור נגדם – כן התגברה והתחזקה פעילותם.
בכל אזורי אירופה בהם פעלו פרטיזנים ולוחמי מחתרות, לחמו בשורותיהם יהודים. הריכוזים הגדולים בהם פעלו הפרטיזנים, היו בשטחים הכבושים של ברית המועצות, ומספרם הגיע שם לרבבות.
רובם המכריע  של הפרטיזנים היו אנשי גטאות ומחנות, שם הם התארגנו, השיגו נשק וברחו ליערות. במקומות רבים קדמה לצאתם ליערות התקוממות בגטאות.
 במקומות מסוימים פעלו יחידות פרטיזנים יהודיות עצמאיות, אך רובם המכריע פעלו במסגרת תנועת הפרטיזנים הסובייטית המאורגנת. אלפי יהודים, בהם נשים, ילדים וזקנים שברחו מהגטאות, מצאו מקלט ביערות והקימו שם מחנות-משפחה. במחנות אלה היה גרעין מזוין שדאג להספקת מזון לתושביו ולהגן על המחנה מכוחות עוינים.
החיים ביערות היו קשים ומלאי סכנות. גם שם נתקלו הפרטיזנים היהודים, ובעיקר דיירי מחנות המשפחה, באנטישמיות. באזורים בהם פעלו יחידות לאומניות אוקראיניות ופולניות, יהודים רבים נפלו קורבן ליחידות אלה.  למרות הקשיים והסכנות, היער נתן לפרטיזנים היהודים את הזכות והאפשרות להילחם באויבי עמם, ולחלק מהם גם לשרוד.  
יהודים רבים הצטיינו בפעילות הפרטיזנים, פגעו באויב הנאצי ונקמו ברוצחי יהודים.  רבים מהם נפלו במלחמתם בגרמנים ומשתפי הפעולה המקומיים.
במקביל בתוככי  השטח הכבוש במערב ודרום אירופה פעלו מחתרות אנטי נאציות ובקרבן  אלפי יהודים  שתרמו את חלקם לניצחון על גרמניה.
בגמר המלחמה, הפרטיזנים  ולוחמי המחתרות היהודים היו בין מארגני הבריחה והעפלה לארץ ישראל ובין הלוחמים במלחמת העצמאות.
הפרטיזנים ולוחמי המחתרות היהודים, במלחמתם באויב הנאצי ובמשתפי הפעולה עמם, רשמו דף מפואר בתולדות העם היהודי.
 האנדרטה שלפניכם מבטאת במבנה האופקי – את הנצחה לנספים, ובאובליסק המתנשא לגובה - את התקווה והתקומה. ברעיונה - מביעה את חזון אחרית הימים, שבו המוות והתחייה של העם היהודי משולבים זה בזה.
 האנדרטה מוקמה נוכח עמק אילון, בואכה ירושלים - אזור למוד קרבות בתולדות ישראל, בתוך אתר "יד לשריון"- המרכז להנצחת זכרם של גיבורי חיל השריון, והנחלת מורשת הגבורה של לוחמי עם ישראל - כחלק מהמרכז להנצחת הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה.