המקאמה

הַסִּפּוּר הַיִּחוּדִי שֶׁל הַלּוֹחֵם הַיְּהוּדִי  - מקאמה מאת עמוס אטינגר*

מְשׁוֹרְרֵנוּ הַלְּאֻמִּי, בְּיָאלִיק נַחְמָן, בִּשְׂפָתוֹ הַמֻּכֶּרֶת,

כָּתַב בְּאֶחָד מִשִּׁירָיו, גַּם אִם אֵינִי מְדַיֵּק בְּדֶרֶךְ זוֹ אוֹ אַחֶרֶת,

"אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ לָדַעַת, גַּם בְּיָמִים שֶׁל שׁוֹאָה וְרֶפֶשׁ,

מֵאַיִן שָׁאֲבוּ אַחֵינוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עֹז וְתַעֲצוּמוֹת נֶפֶשׁ,

עֹז וְתַעֲצוּמוֹת נֶפֶשׁ, כַּנִּדְרָשׁ.

לֵךְ אֶל בֵּית הַמִּדְרָשׁ".

וּבְפָרַפְרָזָה עַל שִׁירוֹ שֶׁל בְּיָאלִיק נַחְמָן,

וְגַם אִם לְמָקוֹר, לֹא אֶהְיֶה לְגַמְרֵי נֶאֱמָן,

אוֹמֵר רַק, לְכָל אֹזֶן הַמַּקְשִׁיבָה וְשׁוֹמַעַת,

"אִם בֶּאֱמֶת יֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ לָדַעַת,

מֵהֵיכָן שָׁאֲבוּ, אַחֵינוּ הַמְּדֻכָּאִים, בְּאֵירוֹפָּה הָעֲשֵׁנָה,

עֹז וְתַעֲצוּמוֹת נֶפֶשׁ, בְּדַרְגָּה עֶלְיוֹנָה,

מֵאַיִן שָׁאֲבוּ אֶת אוֹתוֹ הַכּוֹחַ הַיִּחוּדִי,

בּוֹא וְתַכִּיר אֶת הַלּוֹחֵם הַיְּהוּדִי".

שֶׁהֲרֵי לַכֹּל יָדוּעַ סִפּוּרָם שֶׁל אַחֵינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,

כֵּיצַד הוּבְלוּ לַמִּשְׂרָפוֹת וּבְפִיהֶם תְּפִלָּה לָאֵל,

כֵּיצַד פָּסְעוּ, מִבְּלִי לָדַעַת, אֶל לוֹעוֹ שֶׁל הַכִּבְשָׁן,

וְכָל אֲשֶׁר נוֹתַר מִשְּׁמָם, הֲרֵי הוּא אֵפֶר וְעָשָׁן.

אָכֵן יָדוּעַ, מַדּוּעַ הָלְכוּ הֵם אֶל הָאֵין- סוֹף, וְעַל זְרוֹעָם מִסְפַּר,

אֲבָל מְעַט מְאֹד יָדוּעַ וּמְעַט מְאֹד סֻפַּר,

עַל אַחֵינוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁמַּמָּשׁ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה,

כְּשֶׁהָעוֹלָם בָּעַר בְּאֵשׁ הַתֹּפֶת, שָׁנָה אַחֲרֵי שָׁנָה,

הֵם, הַלּוֹחֲמִים הַיְּהוּדִים, חִפְּשׂוּ דַּרְכָּם, בְּלַהַט וּבַחֹם,

עִם צִבְאוֹת בַּעֲלוֹת-הַבְּרִית, לָצֵאת לַקְּרָב כְּדֵי לִלְחֹם.

הַלּוֹחֵם הַיְּהוּדִי, נָתַן לַקְּרָב אֶת נִשְׁמָתוֹ,

בִּצְבָא אַרְצוֹת-הַבְּרִית. בִּצְבָא הוֹד-מַלְכוּתוֹ.

בִּצְבָאוֹת זָרִים, שֵׁרְתוּ אַחֵינוּ בַּתְּפוּצוֹת,

גַּם בְּשׁוּרוֹת הַצָּבָא-הָאָדֹם שֶׁל בְּרִית-הַמּוֹעָצוֹת.

וְהֵם הָיוּ בְּכָל תַּפְקִיד. רַבָּ"טִים, גֵּנֵרָלִים,

טַיָּסִים, פּוֹלְקוֹבְּנִיקִים, סַרְגֶ'נְטִים, אַדְמִירָלִים.

וְהֵם הִבִּיטוּ לְאוֹיֵב, אֶל תּוֹךְ הָאִישׁוֹנִים.

כְּמוֹ אֲחֵיהֶם, הָיוּ בַּקְּרָב, תָּמִיד הָרִאשׁוֹנִים.

וְהֵם מִלְּאוּ אֶת תַּפְקִידָם, מִלְּאוּ אֶת הַשּׁוּרוֹת,

עִם פַּרְטִיזָנִים, לָחֲמוּ מִתּוֹךְ הַיְּעָרוֹת,

בְּעֹז וּבְעָצְמָה, תִּמְצָא אוֹתָם בְּכָל מָקוֹם,

הַנִּצָּחוֹן הָיָה חָשׁוּב, אַךְ לֹא פָּחוֹת חָשׁוּב – לִנְקֹם.

וְהַהִיסְטוֹרְיָה מִשְׁתָּאָָה, בָּהֶם בְּתִמָּהוֹן הִבִּיטָה,

בִּקְבוּצוֹת הַפַּרְטִיזָנִים הַיְּהוּדִים, בְּבֵלָרוּסְיָה וּבְלִיטָא.

מוּל עוֹצְמָתוֹ שֶׁל הָאוֹיֵב, עָמְדוּ הֵם בּוֹדְדִים,

מִילְיוֹן וָחֵצִי הָיָה מִסְפָּרָם שֶׁל הַלּוֹחֲמִים הַיְּהוּדִים.

מִילְיוֹן וָחֵצִי לוֹחֲמִים, מִסְפָּר בַּעַל עֵרֶךְ-רַב

וּכְרֶבַע מִילְיוֹן לוֹחֲמִים יְהוּדִים, נָפְלוּ בִּשְׂדוֹת הַקְּרָב.

כִּי בְּנַפְשׁוֹ שֶׁל הַלּוֹחֵם הַיְּהוּדִי, הָיְתָה בּוֹעֶרֶת,

הָאֱמוּנָה שֶׁכָּךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת, וְלֹא אַחֶרֶת.

עַל לְחִימָה יִחוּדִית, וּדְבֵקוּת בַּמְּשִׂימָה,

זָכָה גַּם הַלּוֹחֵם הַיְּהוּדִי, בְּכָל אוֹתוֹת הַמִּלְחָמָה,

זָכוּ הַלּוֹחֲמִים הַיְּהוּדִים, שֶׁבִּלְחִימַת עָמְדוּ בָּרֹאשׁ הַסֻּלָּם,

בְּכָל עִטּוּרֵי הַגְּבוּרָה וְהַכָּבוֹד שֶׁל צִבְאוֹת הָעוֹלָם.

וְאִם הוּבַס אָז הָאוֹיֵב, בְּאֹפֶן בִּלְעָדִי,

שֻׁתָּף לַנִּצָּחוֹן גַּם הַלּוֹחֵם הַיְּהוּדִי,

שֶׁמּוֹרַשְׁתּוֹ, אֲשֶׁר נִבֶּטֶת מִכָּל פִּנָּה וְשַׁעַל,

הִיא הַמּוֹרֶשֶׁת הַזְּרוּעָה בְּשׁוּרוֹתָיו שֶׁל צַהַ"ל

מוֹרֶשֶׁת אֲשֶׁר תְּהַוֶּה, וּוַדַּאי, לְלֹא הִסּוּס,

זְרִיקַת עִידוּד, צִיּוּן שֶׁל דֶּרֶךְ, גַּם לְסַרְבָנֵי הַגִּיּוּס.

מוֹרֶשֶׁת הַלּוֹחֵם הַיְּהוּדִי שֶׁל אָז, עֲדַיִן מַמְשִׁיכָה,

וְעָלֶיךָ, בָּחוּר צָעִיר, לְהַמְשִׁיךְ לְהָגֵן עַל הַבַּיִת שֶׁלְּךָ.

וּכְדֵי לְהַמְחִישׁ לְכֻלָּנוּ, אֶת אוֹתוֹ סִפּוּר יִחוּדִי,

סִפּוּר גְּבוּרָתוֹ וְעֹז רוּחוֹ שֶׁל הַלּוֹחֵם הַיְּהוּדִי,

הֻחְלַט עַל הֲקָמַת מוּזֵאוֹן, שֶׁיְּסַפֵּר אֶת כָּל שֶׁהָיָה,

"מוּזֵאוֹן הַלּוֹחֵם הַיְּהוּדִי בְּמִלְחֶמֶת-הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה".

כָּךְ אוּלַי יְתֻקַּן הָעָוֶל הַהִיסְטוֹרִי שֶׁיָּשׁוּב וְיַדְגִּישׁ,

אֶת פֶּרֶק הַגְּבוּרָה הַיְּהוּדִית, הַפֶּרֶק שֶׁהָיָה בִּלְתִּי נָגִישׁ.

פֶּרֶק הַלְּחִימָה הַיְּהוּדִית הַנּוֹעֶזֶת, עַל הֶמְשֵׁךְ קִיּוּמֵנוּ,

הַפֶּרֶק שֶׁהִתְחוֹלֵל בְּאַחַת הַתְּקוּפוֹת הַטְּרָגִיּוֹת בְּתוֹלְדוֹת עַמֵּנוּ.

פֶּרֶק שֶׁבְּסוֹפוֹ, פָּתַח לְפָנֵינוּ אֹפֶק חָדָשׁ וּבָהִיר,

בְּהַשָּׂגַת הַנִּצָּחוֹן עַל גֶּרְמַנְיָה הַנָּאצִית וְעַל מְדִינוֹת הַ"צִיר".

פֶּרֶק שֶׁיָּבִיא אֶת סִפּוּרָם שֶׁל הַלּוֹחֲמִים הַיְּהוּדִים,

שֶׁלָּחֲמוּ בְּחֵרוּק שִׁנַּיִם, כַּיָּאוּת,

תּוֹךְ צִיּוֹן תְּרוּמָתָם לַהֲקָמַת צַהַ"ל וּלְנִצָּחוֹן בְּמִלְחֶמֶת הָעַצְמָאוּת.

"מוּזֵאוֹן הַלּוֹחֵם הַיְּהוּדִי",  יִהְיֶה בַּעַל תְּרוּמָה חִנּוּכִית, רַבַּת עֵרֶךְ,

אַךְ יֵשׁ לִזְכֹּר, שֶׁלִּפְנֵי הָעוֹשִׂים בִּמְלָאכָה, עוֹד רַבָּה הַדֶּרֶךְ,

וּלְדֶרֶךְ הַזֹּאת, אֲשֶׁר מַמְשִׁיכָה, נִהְיֶה שֻׁתָּפִים כֻּלָּנוּ.

וְלַדֶּרֶךְ הַזֹּאת, נוֹשִׁיט יָד, כִּי זוֹהִי הַדֶּרֶךְ שֶׁלָּנוּ.

* בכנס המועצה הציבורית הראשונה, ב-7 במאי 2009, קרא עמוס אטינגר, שליווה אותנו בראשית דרכנו, את המקאמה שכתב לכבוד הקמת מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה.